"לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה" (תהילים ל"ב, א)
ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קלז
שני פרנסים עמדו לישראל: אחד אמר אל יכתב סורחני, ואחד אומר יכתב סורחני. דוד אמר אל יכתב סורחני שנאמר: "לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהלים ל"ב, א). משה אמר יכתב סורחני... משל למה הדבר דומה? לשתי נשים שהיו לוקות בבית דין, אחת לוקה על שקלקלה ואחת לוקה על שגנבה פגי שביעית, זו שגנבה פגי שביעית אומרת בבקשה מכם הודיעו סורחני שלא יהיו העומדים סבורים לומר כשם שזו קלקלה אף זו קלקלה. תלו לה הפגים בצוארה והיה הכרוז מכריז לפניה על הפגים זו לוקה.
ספרי דברים פיסקא כו
"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר" (דברים ג', כג) – זהו שאמר הכתוב "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות" (משלי י"ח, כג). שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל: משה ודוד מלך ישראל. משה אמר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, עבירה שעברתי תכתב אחרי, שלא יהו הבריות אומרים, דומה שזייף משה בתורה או שאמר דבר שלא נצטוה. משל למלך שגזר ואמר: כל מי שאוכל פגי שביעית, יהיו מחזרים אתו בקנפון [= מציגים אותו בשדה]. הלכה אשה אחת בת טובים, לקטה ואכלה פגי שביעית, והיו מחזרים אותה בקנפון. אמרה לו: בבקשה ממך אדוני המלך, הודיע סרחוני, שלא יהו בני המדינה אומרים, דומה שנמצא בה דבר נאוף או שנמצא בה דבר כשפים, הם רואים פגים תלוים בצוארי ויודעים שבשבילם אני מחזרת. כך אמר משה לפני המקום: עבירה שעברתי תכתב אחרי. אמר לו הקדוש ברוך הוא: הריני כותבה שלא היתה אלא על המים, שנאמר: "כאשר מריתם פי וגו'" (במדבר כ"ז, יד)... דוד אמר לפני המקום עבירה שעברתי לא תכתב אחרי. אמר לו המקום: לא שוה לך, שיהו הבריות אומרים – בשביל שאהבו מחל לו.