בפרקנו משה מבקש ממלך אדום לעבור בגבולו כדי להכנס לארץ ישראל. נשאלת השאלה: מדוע צריך היה משה לעבור דרך ארץ אדום כדי להכנס לארץ?

 

לשם מה צריך להקיף את ים המלח ולהכנס לארץ דרך הירדן? מדוע לא יעלו דרך הר הנגב ישר אל גב ההר ושפלתו? הלא זה היה התכנון המקורי, הטבעי, להכנס לארץ דרך הר חברון, כפי שניתן לראות ממסע המרגלים ומהמעפילים!

ככל הנראה, רישומו של חטא המרגלים ניכר גם בדור ההמשך, הדור הצעיר, אימת הענקים מקרית ארבע עוד מרחפת מעל מחנה ישראל ומטילה מורא על הלוחמים. במצב כזה לא שייך להכנס לארץ דרך הר חברון. משה מבין זאת היטב, על אף הצער שבִדבר השפעת החטא על הדור הצעיר, ומגיע למסקנה שיש לעקוף את דרום הארץ דרך מזרח, ולהכנס לארץ מירדן יריחו.

ואכן בספר יהושע (י"ד, יא-יב) אנו מוצאים שכלב משכנע את יהושע שיתן לו להלחם בענקי חברון חרף עוצמתם ומוראם, בטענה שכוחו עדיין במתניו: "עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא: וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת אוּלַי ה' אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'".

משה למעשה ממשיך בקו בו נקט ה' ארבעים שנה קודם לכן, המתחשב בשיקולים הריאליים וגם במצבי חולשה של העם: "וְלֹא נָחָם אֱלֹוהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹוהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות י"ג, יז). 

לקריאת פוסט מאת הרב משה כהן העוסק אף הוא בשאלת המסע דרך ארץ אדום