"וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ׃ וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה' וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים" (מלכים ב ב', כג-כד)
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מו עמוד ב - דף מז עמוד א
אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: כל שאינו מלוה ומתלוה - כאילו שופך דמים,
שאילמלי [=שאילו] ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים לתינוקות,
שנאמר: "ויעל משם בית אל והוא עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו" ...
"ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים" -
רב ושמואל,
חד אמר: נס,
וחד אמר: נס בתוך נס.
מאן דאמר נס - יער הוה, דובים לא הוו [= מי שאמר נס - יער היה, דובים לא היו],
מאן דאמר נס בתוך נס - לא יער הוה ולא דובים הוו [=מי שאמר נס בתוך נס - לא יער היה ולא דובים היו].