מה לא טוב בלהיות מושווים לחָצִיר ולצִיץ הַשָּׂדֶה? ומהו שַׁחַק מֹאזְנַיִם אליו משווה הנביא את הגויים? מילים וביטויים מהפרק
נִרְצָה (ב) – כּוּפַּר.
גֶּיא (ד) – עמק.
הֶעָקֹב (ד) - העקום, המפותל.
חָצִיר (ו) - עשב ירוק המשמש מספוא לבהמות, שאין לו קיום ממושך.
כְּצִיץ הַשָּׂדֶה (ו) - כפרחי השדה, שפריחתם אורכת לכל היותר מספר שבועות.
מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן (ט) - דמות אלגורית, המקבילה הנשית למבשר.
עָלוֹת (יא) - הבהמות הצעירות, או המבכירות.
בְּשָׁעֳלוֹ (יב) - בפסיעתו, בכף רגלו.
וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת (יב) - מידת אורך הנמדדת מקצה האגודל עד קצה הזרת של יד פשוטה – כחצי אמה.
מִי תִּכֵּן (יג) - מי יכול להגדיר ולהכיל.
שַׁחַק מֹאזְנַיִם (טו) - האבקות המצטברות על המאזניים בעקבות שקילתם של חומרים שונים שחוקים.
חוּג (כב) - מעגל.
יַחֲלִיפוּ כֹחַ (לא) - יחדשו את כוחם.
יַעֲלוּ אֵבֶר (לא) - יצמיחו כנפיים חדשות.
מתוך ביאור הרב עדין אבן ישראל (שטינזלץ) לספר ישעיה בהוצאת קורן
באדיבות אתר 929
