מה לא טוב בלהיות מושווים לחָצִיר ולצִיץ הַשָּׂדֶה? ומהו שַׁחַק מֹאזְנַיִם אליו משווה הנביא את הגויים? מילים וביטויים מהפרק

 

נִרְצָה (ב) – כּוּפַּר.

גֶּיא (ד) – עמק.

הֶעָקֹב (ד) - העקום, המפותל.

חָצִיר (ו) - עשב ירוק המשמש מספוא לבהמות, שאין לו קיום ממושך.

כְּצִיץ הַשָּׂדֶה (ו) - כפרחי השדה, שפריחתם אורכת לכל היותר מספר שבועות.

מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן (ט) - דמות אלגורית, המקבילה הנשית למבשר.

עָלוֹת (יא) - הבהמות הצעירות, או המבכירות.

בְּשָׁעֳלוֹ (יב) - בפסיעתו,  בכף רגלו.

וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת (יב) - מידת אורך הנמדדת מקצה האגודל עד קצה הזרת של יד פשוטה – כחצי אמה.

מִי תִּכֵּן (יג) - מי יכול להגדיר ולהכיל.

שַׁחַק מֹאזְנַיִם (טו) - האבקות המצטברות על המאזניים בעקבות שקילתם של חומרים שונים שחוקים.

חוּג (כב) - מעגל.

יַחֲלִיפוּ כֹחַ (לא) - יחדשו את כוחם.

יַעֲלוּ אֵבֶר (לא) - יצמיחו כנפיים חדשות.

מתוך ביאור הרב עדין אבן ישראל (שטינזלץ) לספר ישעיה בהוצאת קורן

באדיבות אתר 929