"וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב', ג)
רד"ק:
ויברך - הברכה היא תוספת טובה, ויום השבת נוסף בטובת הנפש,
שיש לה מנוחה ביום זה מעסקי העולם הזה ותוכל להתעסק בחכמה ובדברי אלהים.
אור החיים:
... והנכון במשמעות הכתוב הוא כי להיות שהעולם הזה צריך הוא לשפע המקיים,
והוא בחינת האכילה והשתיה וצורכי האדם,
וכולן מושגים על ידי טורח ויגיעה הגשמית, וחולין היא.
וה' כשרצה לקדש יום השביעי קדם וברכו שלא יחסר בו דבר,
הגם שאין טובת העולם השפל מושגת מהפרישות והקדושה אלא מעסק חול,
אף על פי כן ברכו שלא יחסר טוב,
ועוד לו שהוא יתר על שאר הימים - לחם משנה, שלש סעודות ותענוגים יתירים
וזו היא ברכתו.