המעמד השמיימי אותו מתאר מיכיהו נראה כפרי יצירתו העצמית ולא כמעמד שאכן התרחש בפועל. מה ניסה מיכיהו להשיג באמצעות תיאור זה?

 

מיכיהו מתאר מעמד שמיימי, בו יושב המלך - ה', ולפניו צבא השמים, והוא מתייעץ איתם כיצד להפיל את אחאב. התיאור של מיכיהו מקביל למעמד הארצי בו יושב המלך אחאב, ולפניו שריו ונביאיו, והוא מתייעץ איתם. מיכיהו יוצר הקבלה בין שני המעמדים – המעמד הארצי והמעמד השמיימי, ומשווה ביניהם, ובכך מעניק למעמד הארצי בשער שומרון חשיבות רבה מאוד! מעמד זה, טוען מיכיהו, מהווה השתקפות (שלא מדעת המשתתפים בו) של מה שהתרחש קודם לכן בשמיים.
במעמד השמיימי נתונה תשומת הלב של ה' ושל פמלייתו לאחאב, והוא הנידון בו, ואף במעמד הארצי אחאב מצוי במרכז: הוא יושב על כיסא מלכותו לבוש בגדי מלכות, ומוקף באנשיו. אחאב שואל את העומדים עליו מה לעשות, כשם שה' מתייעץ עם צבא השמים בדבר גורלו של אחאב. צבא השמים, הנותן עצות לה' כיצד להכשיל את אחאב, משתקף במעמד הארצי בחבורת ארבע מאות הנביאים המתנבאים לפני אחאב ומפתים אותו לעלות למלחמה ברמות גלעד. מה שמתרחש על הארץ הוא אם כן התרגום המעשי בעולם התחתון של מה שנעשה קודם לכן בעולם העליון.
צדקיה בן כנענה הוא המקבילה הארצית ל"רוח" היוצא מתוך כלל צבא השמים, ואשר עצתו מתקבלת בישיבה השמיימית.
ההקבלה ההדוקה בין המעמד הארצי למעמד השמיימי מחזקת את ההרגשה שתיאורו של מיכיהו את המעמד בשמיים הוא יצירתו העצמית בת הרגע הזה: בראותו את המעמד החגיגי בשער שומרון, עלה על דעתו להמחיש בדרך אירונית את הרעיון, שצדקיה וארבע מאות הנביאים הם חלק מתכנית ההשגחה, וכי הם ממלאים שליחות א-לוהית לפתות את אחאב לצאת למלחמה, כדי שימות בה. מיכיהו בנאומו מעצב את התמונה השמיימית על פי התמונה הארצית הניצבת ברגע זה למולו. והוא טוען לקיומה של תלות הפוכה בין שתי התמונות: הוא מעוניין ליצור בקרב שומעיו את הרושם שהתמונה הארצית שהם נוטלים בה חלק היא התולדה וההשתקפות של התמונה השמיימית.
מה תכליתו של תיאור המעמד השמיימי הדמיוני הזה שמיכיהו מתאר ב'מאמר מוסגר' בנאומו? מה חפץ מיכיהו להשיג בתכסיס הרטורי המיוחד שבו הוא נוקט?
מיכיהו מבין שבאמצעות התנגדות חזיתית לדברי נביאי השקר ובאמירת דברים הפוכים מדבריהם – לא יצליח לגבור עליהם. במאבק כזה לא ישכנע מיכיהו את השומעים, הן מחמת תוכן דבריו 'השלילי' והן מחמת שהוא יחיד מול רבים. בדרך של ויכוח מעין זה עלול מיכיהו דווקא להגביר את ההתנגדות כלפיו.
במונחים של הלכות עדות, אפשר להגדיר ויכוח חזיתי עם דברי נביאי השקר, כ'הכחשה'. 'עדים מכחישים' מתנגדים לגופה של עדות קודמיהם, לתוכנה של עדות זו, והתוצאה היא – תיקו: בית הדין נותרים בספק למי עליהם להאמין. על כן מיכיהו הולך בדרך אחרת: הוא חותר ל'הזמה' של נביאי השקר: לפסילתם כשקרנים – לא מחמת תוכן דבריהם, אלא מחמת ההקשר שבו הם פועלים. הוא ינסה לטעון שהשקר שלהם נובע מעצם מה שהם – שליחים בעל כורחם לפיתויו של אחאב. על טענת הזמה אין ניתן להתווכח.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון