לדור השואה והתקומה נראה חזון העצמות היבשות כתיאור למציאות חייו. אך נותר עדיין השלב של "וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם" (יד) והרוח הזו כבר מנשבת בחלוננו.
"הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה' וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת. וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד" (א-ב).
"וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ-בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם. וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם. וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם. וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם" (כה-כח)
אין בנמצא מרחק גדול יותר מהמרחק שבין הפסוקים הפותחים את הפרק, לפסוקים המסיימים אותו. עד לדור השואה והתקומה, לא ניתן היה לדמיין כלל את המראות הללו - בקעה מלאה עצמות בעומק הגלות מחד, לצד שיבה לחיים אל הארץ אשר ישבו בה אבותיכם - מאידך. כשהוא קורא את תחילת הפרק, אין ישראלי שלא חושב על תמונות הזוועה שהתגלו למשחררי מחנות ההשמדה, וכשהוא קורא את סופו - אי אפשר שלא יחשוב על קום המדינה - זמן קצר אחר שכבו הכבשנים. פתאום שחיק העצמות הזה קם מן הגיהינום ונהיה לעם בארצו ומנצח את אויביו ומקים את מדינתו. ומתוך מלחמותיו וסיבוכיות חייו קולט עוד ועוד עלייה ומקים עוד ועוד בתים ומפעלים, שדות וכרמים, עד שכלכלתו מעוררת השתאות עולמית וכושר המצאתו מושא לחיקוי וערגה - אלא שאז מתברר שכל זה עוד לא זה...
"וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה'" (יד)
האם אנו עדים לתהליך הפוך מן הנבואה. קודם חייתם ורק אחר כך תינתן הרוח? עוד צריכה לחזור הרוח אל הגוף שחזר וקרם עור וגידים. פקולטות מדעי הרוח שוממות. כולם בהיי-טק, כולם רוצים את חלקם בחגיגת ההצלחה הפיסית, והרעב למשמעות הולך וגובר, תחושת חוסר נחת, מיאוס מהקיים - אז שבנו, אז מה? ולשם מה? בברלין רגוע עכשיו... אז מה קורה פה, האם יחזקאל לא ידע את הסדר? לא ידע שקודם יונחו על אדמתם ורק בסוף תבוא הרוח?
ואולי יש רוח ויש רוח. יש רוח של הרצל וז'בוטינסקי ובן גוריון - וגם זו לגמרי "רוחי" ובלעדי הרוח הזו אין תקומה פיסית. אך משמסתיים שלב ליקוט העצמות והגידים - שלב השיבה וההתבססות, נוצר רעב גדול לרוח גבוהה יותר, לא רק הרוח הלאומית האוחזת בכל העמים אלא רוח החזון והמשמעות המייחד אותנו - הרוח שהיא סוד נצחיותנו.
הרוח הזו, הרוח המסיימת את הפרק, כבר מנשבת בחלוננו.
באדיבות אתר 929