חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יוצא מהמדבר. גם בתוך מדינת ישראל יש מציאות של יציאה מהמדבר, מעם שבונה את ארצו ויוצא מהמדבר באופן הפיזי ביותר לעם שצריך להתחיל לבשר בשורה מוסרית גדולה בעולם.
כמה יפה ומכאיב התיאור של הר נבו כ'הר העברים' (במדבר כ"ז, יב), ההר של אנשי המַעֲבָר מהמדבר לארץ ישראל. הר שמגלם בתוכו טרנספורמציה, מהפך תודעה מאומה של רוח לעם של ארץ.
כמו אברהם העברי, שנמצא מהעבר האחד והעולם כולו מהעבר השני, עם ישראל מביא לעולם אתגר גדול - מדינאות שיש בה ממד גבוה יותר. ממד לאומי שמחובר לקודש.
בראשית ימי הציונות היה השיח העברי השיח המקובל: שפה עברית, משפט עברי, עבודה עברית. הבנה עמוקה שבכדי להיות יהודי בארץ ישראל, אחרי שנות הגלות, שנים ללא קרקע, ללא לאום, ללא מדינה, חייבים לעשות מעבר זהות.
מעבר הזהות הזה נדרש בכל דור.
בפארפרזה על "חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יוצא מהמדבר.
יציאה מהמדבר פירושה פעמים רבות עיסוק בתחומים חדשים שהיו זרים לעם בגלות. חקלאות וטכנולוגיה, כלכלה וצבא, תקשורת ופוליטיקה. אולי לא לחינם ביקש ראש הממשלה הראשון להפריח את שממת המדבר, מאחר והבין כי הוא מוביל את הדור שיצא מהמדבר.
הרב יהודה אשכנזי (מניטו), גדול רבני צרפת בדור שלנו, ראה את שני המנהיגים הגדולים של התורה שבכתב והתורה שבעל פה כמנהיגים שעוברים שלושה שלבי מעבר: התהוות לצד אימפריה, תקופת עיצוב בתוך הבית פנימה ואז יציאה החוצה לפעולה. אצל משה זה היה: נסיך מצרי, נסיך גולה במדין, ומנהיג של עם ישראל במדבר עד הכניסה לארץ המובטחת. אצל ר' עקיבא: רועה צאן, תלמיד חכם, ראש ישיבה שגם הופך לשותף למרד בר כוכבא.
גם בתוך מדינת ישראל יש מציאות של יציאה מהמדבר, מעם שבונה את ארצו ויוצא מהמדבר באופן הפיזי ביותר לעם שצריך להתחיל לבשר בשורה מוסרית גדולה בעולם.
המעבר הזה נמצא עכשיו בעיצומו. יצאנו מהמדבר, אבל אנחנו עדיין נכנסים אל הארץ.
באדיבות אתר 929