כמה פעמים במהלך ספר דברים כמו גם בפרקנו מזכיר משה בדבריו את "הַמִּצְוָה". הפרשנים נחלקו בכך אולם דומה שמדובר במצוות אהבת ה' שמכוחה נובעות כל המצוות.
מונח מרכזי בספר דברים הוא "המצווה". ייתכן לפרשו כביטוי כולל, לאמור: 'כל מצווה', כמנהג הלשון לדבר בלשון יחיד לשם הכללה. אולם, עיון מדוקדק בהופעותיו בספר, יכול להצביע על משמעות אחרת. נשים לב לכך שאמנם בחלק מהמקרים נאמר "כל המצווה", ביטוי שנראה שפירושו אכן כך - כל מצווה שתהיה, אך במקרים אחרים מדובר על 'המצווה' סתם, ואז משמע שהכוונה היא דווקא למצווה אחת בודדת.
הפרשייה הידועה ביותר בה מופיע המונח "מצווה" היא בפרקנו: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא" (יא). נחלקו המפרשים בפירוש 'המצווה' בה מדובר כאן.
נראה לי כי ה'מצווה' בה מדובר היא המצווה: "ואהבת את ה' א-לקיך" - מצוות האהבה. תחילה אומרת התורה: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" (יא) איננה רחוקה וקשה, אלא "קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (יד) ואז היא ממשיכה ואומרת:
"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע.
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלוֹקֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו" (טו-טז)
למה מתייחסות המילים "אשר אנכי מצווך היום" בפסוק טז? לכאורה, ביטוי זה חוזר אל מקבילו לפני כמה פסוקים "כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך היום" (יא), אך כעת הוא מתפרש: "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלוֹקֶיךָ..." (טז). ראב"ע העיר על המילה "לאהבה" - "העיקר", ויפה העיר, שכן נראה כי זהו באמת העיקר וכל השאר הוא פירוש והרחבה של העיקר הזה.
גם בסיום הפרשיה חוזרת התורה לעקרון של ה'אהבה':
"... וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ.
לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלוֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ..." (יט-כ)
כלומר: הבחירה בחיים מיושמת על ידי אהבת ה'. בהתחלה אמרה התורה שמצוות האהבה - "המצווה הזאת" - אינה בשמים, וכעת היא אומרת, שיש אפשרות לבחור בחיים או במוות, והבחירה בחיים היא בחירה באהבת ה'.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון