מזמור תודה לדור הגאולה

לא בכדי תיקנו יוצרי מחזור התפילות ליום העצמאות את מזמור ק"ז לפתוח בו את היום. זהו אחד המזמורים הכי רלוונטיים לדורנו – דור הגאולה. אינני מדבר על הצד הטכני-הלכתי שלמד מהמזמור הזה את ארבעת החייבים בברכת "הגומל", דווקא מדרש הלכה זה נראה בעיניי פחות רלוונטי, כיוון שהמזמור הוא שירת ציבור ולא שירה פרטית.

עבור הציבור זהו מזמור של עם נגאל, אשר בעת שמחתו זוכר היטב את הרעב והחולי של מחנות הריכוז, את התלישות המייאשת של מחנות העקורים, את השואה על נוראותה, את ספינות המעפילים המפלסות דרך בלב-ים אל מול איתני טבע וסכנות בני אדם, את מלחמת הקיום וקורבנותיה. זוכר את כל אלה ומתעלה עליהם, ומלמד את עצמו להגיד: "הֹדוּ לַה' כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (א).

והרי כולנו יודעים כמה אין זה מובן מאליו בזמנים אלו להודות בקיומו של האלוקים ולהודות לו. הרי במשך שני דורות או שלושה השיח הציבורי עסק בעיקר בשאלה "היכן היה א-לוהים בשואה". הרי התגובה הטבעית היא התרסה נגד אלוקים או שלילה מוחלטת של קיומו. הרי מול הפסוקים: "יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם, וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנֲנוּ עִיר מוֹשָׁב. וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה. וַיְבָרֲכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט" (לה-לח). היו שהציבו את הקביעה קטגורית: 'נֵס לֹא קָרָה לָנוּ - פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ. בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם - וַיְּהִי אוֹר!' (מן השירה) הרי האוטומציה הציונית טוענת שאנחנו הפרחנו את השממה, לא אלוקים.

לכן מזמור התודה הזה הוא אתגר עשרת הימים שבין יום השואה ליום העצמאות – אתגר לראות את ההשגחה האלוקית גם באסון וגם בהצלה. אתגר להודות על היש בלי לשכוח את החסר.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929