תן לי דקה להתרגל

"אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי" (לד) – הגענו לסיום לימוד ספר ויקרא – ספר הקרבנות והוויית בית המקדש. מבהיר המדרש (ספרא צו, יא יח) שבהר סיני, העביר משה את כל "כללותיהם ודקדוקיהם" של כלל המצוות לבני ישראל.

איך הוא הצליח לזכור את כל פרטי הפרטים של כל המצוות, איך הוא הצליח להעביר את הידע הרב באופן שהעם ילמד, יזכור ויקיים כראוי? נראה שהתשובה לשאלה מצויה בתיאור פנייתו של הקב"ה למשה, בתחילת הספר:
"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (א', א) – "למה הקדים קריאה לדיבור?" שואלת הגמרא. לשם מה צריך הקב"ה לקרוא למשה ורק אחר כך להתחיל לדבר אליו? הרי פעמים רבות מתואר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה...", או: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר" - "לימדה תורה דרך ארץ, שלא יאמר אדם דבר לחבירו, אלא אם כן קורהו" (בבלי, יומא, ד ע"ב).

הגמרא בתשובתה, מכוונת שנקשיב לבקשתה הרגישה, של דפנה עבר-הדני, אותה אני 'שומעת', בקולה החם של ג'וזי כץ:
"חזרת פתאום, הנה אתה בבית... תן לי דקה להתרגל אליך שוב".

מסביר ר' ברוך הלוי אפשטיין את הבקשה: "רצה לומר שלא יתחיל לדבר עמו פתאום, וטעם הדבר כדי שיכין עצמו השומע לשמוע, וזה מעין מה שכתוב:
"ארבעה דברים הקב"ה שונאן:... הנכנס לביתו פתאום, ואין צריך לומר לבית חבירו..." (בבלי נדה טז ע"ב) ... דאפילו עם אדם שהוא מכיר ומקורב לו באהבה וחבה יתירה – גם כן לא ידבר פתאום" (תו"ת, ויקרא, א, א).

"בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר י"ב, ז) – אף שאין קרוב לקב"ה יותר ממשה רבנו, הוא מבין שיש ל"הכינו לדבר, קודם שדבר עמו". כך, בזכות ההזדמנות שניתנה למשה, להתכונן נפשית לקבלת פרטי המצוות, הוא הצליח להפנות קשב, להפנים ולהנחיל את המתואר בהרחבה בספר ויקרא – לכלל ישראל.

באדיבות אתר 929